רש"י על בבא קמא ד׳

1 ולא ראי השן שאין כוונתו כו' - דאי כתב רחמנא שן לא אתי קרן מיניה ולהכי פריך ולאו ק"ו הוא כל שכן דמשום האי טעמא נפיק קרן משן וה"ה נמי דקא פריך אטעמא קמא דאי כתב קרן הוה נפקא שן מיניה בק"ו ומה קרן שאין הנאה להזיקה חייב כו' והאי ליכא לתרוצי דהכי מיפרשא מילתא דרב יהודה לא ראי הקרן שאין הנאה כו' ואי כתב שן לא אתיא קרן מיניה ולא ראי השן שאין כוונתו להזיק כו' ואי כתב קרן לא אתיא שן מיניה ולא תיקשי מידי האי לאו מילתא היא שאין זה לשון הש"ס אלא ההוא דבעי למיגמר חבריה מיניה נקיט ברישא כדקתני מתני' לא זה וזה שיש בהן רוח חיים כהרי האש שאין בו רוח חיים ואי כתב הני תרתי לא אתי אש מתרוייהו אלמא כל היכא דקתני לא ראי זה כראי זה ההוא דבעי אגמורי חבריה מיניה נקיט ברישא כדקתני מתני' וה"ק לא ראי זה כראי זה אין דין הכתוב בזה ראוי לנהוג בזה:

2 איצטריך - למיכתב קרן:

3 אפ"ה פטורין - כדאמרינן בפ' החובל לקמן בבא קמא דף פז. העבד והאשה פגיעתן רעה החובל בהן חייב והן שחבלו באחרים פטורין:

4 לאו טעמא רבה אית בהו - דאי מיחייבת ליה כל שעה שיכעיסנו רבו ילך וידליק גדישו של חבירו כדי לחייב את רבו:

5 אלא פריך ואימא הכי - לא ראי השור כראי המבעה דקתני במתני' ה"ק לא ראי הקרן שכוונתו להזיק כהרי השן שאין כוונתו להזיק אלא להנאתה מתכוונת הלכך אי כתב קרן לא הוה נפיק שן מינה:

6 ולא הרי השן שיש הנאה להזיקה כהרי הקרן כו' - ואי כתב שן לא אתיא קרן מינה:

7 ורגל מאי - עביד ליה תנא דמתני' דלא תני:

8 שייריה - בתמיה:

9 וה"ק - הך דקתני מתני' לא הרי השור כהרי המבעה ה"ק כו':

10 רגל הזיקה מצוי - הלכך לא אתיא שן מינה:

11 רגל ובור שן ואש מועדין מתחילתן לשלם נזק שלם דלא פליג רחמנא בין תם למועד אלא בנגיחה:

12 שור המזיק ברשות הניזק - שנכנס לרשות הניזק ונגח שם את שורו ואע"ג דתם הוא משלם נזק שלם וסתמא כר"ט דאמר לקמן בבא קמא דף טו: משונה קרן ברשות הניזק נזק שלם משלם:

13 בנזקי ממונו - בנזקין שממונו מזיק מיירי רישא:

14 בנזקי גופו - שהוא עצמו מזיק לא מיירי:

15 הא קתני אדם - בסיפא ולמה ליה למיתני ברישא:

16 למיחשביה בהדי מועדין הוא דאתא - דקתני חמשה תמין וחמשה מועדין וקחשיב להו ואזיל:

17 ומאי לא הרי - דקתני במתני' לא הרי השור כהרי המבעה לרב דאמר מבעה זה אדם:

18 שור מועד שנגח אדם ומת משלם כופר - הלכך אי כתב שור לא אתיא אדם מיניה דאדם שהרג את חבירו במזיד נהרג בשוגג גולה ואינו משלם כופר:

19 אדם החובל בחבירו חייב בארבעה דברים צער ריפוי שבת ובושת אבל נזק לא קא חשיב דשור נמי נזק משלם אבל בהנך ארבעה דברים אינו חייב כדמסיק בשילהי כיצד הרגל מועדת לקמן בבא קמא כו. דאמרי' כי יתן איש מום בעמיתו איש בעמיתו ולא שור בעמיתו:

20 וקא פריך הצד השוה כו' - לרב דאמר תנא שור וכל מילי דשור היכי מצי למיתני בקרן דרכו להזיק ולשמואל ליכא למיפרך דרגל ודאי דרכו לילך ולהזיק:

21 דכייף ופשיט - את רגליו:

22 אורחיה הוא - לשבר כלים שבצד מרגלותיו: וקא פריך מאי האי דקתני ושמירתן עליך - לשון זה אינו שייך אלא בנזקי ממונו:

23 ה"נ תני אדם שמירת גופו עליו - והאי דקתני ושמירתן עליך אשארא:

24 אימא מבעה זה המים - שאם שופך אדם מימיו לרה"ר ובא אחר ונטנפו כליו חייב השופכן:

25 כקדוח אש המסים - כמו שהאש שורף דבר הנימס כגון זפת ושעוה וכל מיני רבב:

26 מים תבעה אש - וכמים שמבעבעים את האש כשנותנין מים על האש נעשים כמין אבעבועות הרתיחות וסיפא דקרא הכי הוא להודיע שמך לצריך כן תודיע שמך לצריך כשתאבדם מן העולם:

27 מי כתיב מים נבעו - לשון רבים דליהוי משמע דמבעה אמים קאי שהן מבעבעין את האש:

28 תבעה אש כתיב - דמשמע שהאש מבעבע המים דתבעה לשון יחיד ולשון נקבה:

29 פרושי קא מפרש - המבעה זה ההבער:

30 דאית ביה תרתי - שן ורגל וקרן לא קחשיב דבתמין לא קמיירי:

31 מאי לא זה וזה - דקתני מתני' אשור ומבעה לא זה וזה שיש בהן רוח חיים ואי מבעה היינו אש מי אית בו רוח חיים:

32 אבות - קרי להנך דכתיבן בקרא:

33 שומר חנם - חייב בפשיעה והשואל חייב אפילו באונסין ושוכר ונושא שכר חייבים בגניבה ואבידה וכ"ש בפשיעה וכולהו כתיבי כדתני בפרק השואל בבבא מציעא דף צד: פרשה ראשונה נאמרה בשומר חנם שניה בשומר שכר שלישית בשואל הלכך אבות נינהו ולקמן בעי מאי נינהו תולדות:

34 נזק - החובל בחבירו נותן לו מה שהוא שוה עכשיו פחות מבתחילה:

35 צער - אומדין כמה אדם העומד ידו ליקצץ ע"י חרב רוצה ליתן כדי שיתקצץ לו ע"י סם דלית ליה צער כולי האי:

36 וריפוי ושבת ובושת - כולהו יליף מקראי בפרק החובל לקמן בבא קמא דף פה. וכיון דכתיבי אבות נינהו כל הנך דר' אושעיא הוא עצמו מזיק דהנך ד' שומרים הן עצמם הזיקו הואיל ולא שמרו כראוי ובנזקין דאזיק גופו לא קמיירי מתני':

37 אלא לרב - דאמר מבעה זה אדם הואיל ומיירי תנא דמתני' ליתני הני:

38 תנא אדם - מבעה דמתני':

39 תנא אדם דאזיק שור - כלומר נזקי ממון דהא מבעה דומיא דבור קתני ובור לא מיירי בנזקי אדם דרחמנא פטריה לגמרי כדתניא לקמן בבא קמא דף נג: שור ולא אדם חמור ולא כלים ואדם דאזיק שור היכא כתיב דקרי ליה אב דכתיב ומכה נפש בהמה ישלמנה:

40 בשלמא אדם דאזיק שור כו' - וכיון דלא דמי חיובינהו להדדי תני להו בתרתי:

41 אדם דאזיק אדם - כגון ה' דברים דחובל בחבירו ולקמיה פריך הא ד' שומרין דר' אושעיא אדם דאזיק שור הוא:

42 וקתני - רבי אושעיא:

43 אבות דמתני' הזיק דבידים ד' שומרין הזיק דממילא:

44 תשלומי כפל - אם המצא תמצא בידו הגנבה שמות כב, ג:

45 תשלומי ארבעה וחמשה - בטובח ומוכר:

46 וגנב - שמשלם ע"פ עצמו ואינו משלם כפל אלא קרן בלבד וכגון שהודה מעצמו דמודה בקנס פטור כדאמרינן אשר ירשיעון אלהים ישלם שנים והיינו קנס ואמרינן בפ' מרובה לקמן בבא קמא דף סד: פרט למרשיע את עצמו:

47 וגזלן - נמי אב הוא דכתיב והשיב את הגזלה אשר גזל ויקרא ה׳:כ״ג:

48 אונס ומפתה - כתיבי חמשים כסף כתיב באונס דברים כ״ב:כ״ט ובמפתה כתיב שמות כ״ב:ט״ז כסף ישקל כמוהר הבתולות כמוהר בתולים של אונס דהיינו חמשים כסף:

49 מוציא שם רע - כתיב וענשו אותו מאה כסף דברים כ״ב:י״ט:

50 מטמא - תרומה:

51 מדמע - תרומה בחולין:

52 ומנסך - יין לע"ז ובמס' גיטין דף נב: מפרש אמאי לא קם ליה בדרבה מיניה. מטמא מדמע ומנסך לא כתיבי בהדיא ואפ"ה הוו אבות שבכלל נזק הן ונזק ממון כתיב בתורה ויקרא כ״ד:י״ח מכה נפש בהמה ישלמנה ומנסך את היין ליכא למימר שניסכו ביין נסך שזרק בו דלא קמחסריה ולא מידי דהא מזבין ליה בר מדמי יין נסך שבו:

53 ומטמא - שמגיע שרץ בתרומת כהן דאפסדה מיניה:

54 גנב - המודה מעצמו וגזלן דלא משלמי אלא קרן ליתני:

55 תנא ליה שומר חנם והשואל - דהתם נמי שייך גניבה כגון שטען שנגנב הימנו והרי היא בידו ואמרינן בפרק מרובה לקמן בבא קמא דף סג: דטוען טענת גנב כגנב וטוען טענת גזלן כגזלן והא דנקט הכא והשואל לאו דוקא דהא לא משכחת ביה דנפטר לא בטוען טענת גנב ולא בטוען טענת גזלן שהרי הוא חייב בכולו:

56 דאתא לידיה בהיתירא - שומר חנם אע"ג דהשתא טוען טענת גנב שנגנב הימנו מיהו מעיקרא כי אתא לידיה בהיתירא אתא לידיה וגנב וגזלן ממונא אתא לידיה באיסורא: